מחלת גבהים היא תגובה של הגוף לירידה בכמות החמצן שמגיעה אליו בגובה רב, בדרך כלל מעל 2,500 מטר. התסמינים הנפוצים הם כאב ראש, בחילה, עייפות וקשיי שינה. ברוב המקרים מדובר במחלה קלה שחולפת בעזרת מנוחה, אבל במקרים נדירים היא עלולה להחמיר ולסכן חיים. בשורות הבאות ריכזנו מידע חשוב על איך אפשר לזהות אותה, כיצד ניתן למנוע אותה ומה חשוב לעשות אם היא מופיעה.
מהי מחלת גבהים?
מחלת גבהים היא מצב שבו הגוף לא מספיק להסתגל למחסור בחמצן כשעולים לגובה מהר מדי. בגובה רב הלחץ האטמוספרי נמוך יותר, ולכן כל נשימה מכניסה לריאות פחות חמצן. אם עולים מהר מדי הגוף לא מספיק להסתגל, ועשויים להופיע תסמינים שונים.
מה קורה לחמצן בגובה?
אחוז החמצן באוויר נשאר כמעט זהה בכל גובה, כ-21%, אבל הלחץ נמוך יותר, ולכן לגוף מגיע פחות חמצן בכל נשימה. כך לדוגמה בגובה 3,500 מטר הלחץ האטמוספרי הוא רק כ-65% מהלחץ בגובה פני הים, כלומר כל נשימה מספקת כשליש פחות חמצן.
מה זה התאקלמות?
התאקלמות היא התהליך שבו הגוף מסתגל לגובה. לפי ה-CDC, המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית, השלב החשוב ביותר מתרחש ב-3 עד 5 הימים הראשונים אחרי העלייה: הנשימה הופכת מהירה יותר וזרימת הדם למוח משתנה.
לצד זאת, תאי הדם האדומים הם אלה שנושאים את החמצן מהריאות אל איברי הגוף, וככל שיש יותר מהם, הדם מסוגל להעביר יותר חמצן גם כשכל נשימה מכניסה פחות ממנו. אלא שהייצור המוגבר שלהם מגיע רק בהמשך, בתוך שבועות, ולכן בטיול קצר אי אפשר להסתמך עליו: בימים הראשונים ההתאקלמות נשענת בעיקר על הנשימה המהירה.
מאיזה גובה מתחילה מחלת גבהים?
הסיכון למחלת גבהים מתחיל בדרך כלל מגובה 2,500 מטר, ועולה ככל שעולים גבוה יותר ומהר יותר. ברפואת הטיולים נהוג לחלק את הגבהים לשלוש רמות: גובה רב (1,500 עד 3,500 מטר), גובה רב מאוד (3,500 עד 5,500 מטר) וגובה קיצוני (מעל 5,500 מטר). הסיכון למחלת גבהים מתחיל בחלק העליון של הרמה הראשונה, מ-2,500 מטר לערך.
חשוב לדעת: הגורם המכריע הוא לא רק הגובה שאליו מגיעים, אלא קצב העלייה, ובעיקר הגובה שבו ישנים. לפי ה-CDC, מי שעולה ישירות לגובה שינה של יותר מ-2,750 מטר ביום אחד נמצא בסיכון גבוה יותר למחלת גבהים מאשר מי שמגיע לאותו גובה בהדרגה.
תסמינים: איך מזהים מחלת גבהים?
התסמינים למחלת גבהים מופיעים בדרך כלל תוך שעות ספורות עד 12 שעות מההגעה לגובה, ולעיתים קרובות במהלך הלילה הראשון. לפי ה-CDC הטווח הוא 2 עד 12 שעות.
תסמינים קלים ונפוצים
אלה התסמינים של מחלת הרים חריפה, שהיא הצורה הקלה והנפוצה:
- כאב ראש - התסמין המרכזי, שמופיע כמעט תמיד.
- בחילה או הקאה.
- עייפות וחולשה.
- סחרחורת.
- חוסר תיאבון.
- קשיי שינה.
כלל אצבע שמקובל במרפאות המטיילים: כאב ראש בגובה, יחד עם תסמין נוסף מהרשימה, נחשב כמחלת גבהים עד שיוכח אחרת.
סימני אזהרה שמחייבים ירידה מיידית
אלה הסימנים שמעידים על החמרה ומחייבים פנייה מיידית לקבלת סיוע רפואי:
- בלבול או שינוי בהתנהגות.
- חוסר יציבות בהליכה.
- ישנוניות קיצונית או קושי להתעורר.
- קוצר נשימה גם במנוחה.
- שיעול מתמשך, לפעמים עם ליחה קצפית או דמית.
- שפתיים או ציפורניים כחולות.
אם מופיע אחד מהסימנים האלה - יורדים מיד לגובה נמוך יותר ופונים לעזרה רפואית. לא ממתינים לראות אם זה יעבור.
שלושת הסוגים של מחלת גבהים
מחלת גבהים היא רצף של מצבים, מהצורה הקלה והנפוצה ועד שני מצבי חירום. מחלה קלה שמתעלמים ממנה וממשיכים לעלות איתה לגובה עלולה להחמיר.
מחלת הרים חריפה (AMS)
מחלת הרים חריפה (Acute Mountain Sickness) היא הצורה הנפוצה והקלה, הכוללת כאב ראש, בחילה, עייפות וקשיי שינה. לפי ה-CDC, היא חולפת בדרך כלל בתוך 12 עד 48 שעות עם מנוחה והתאקלמות, בתנאי שלא ממשיכים לעלות.
בצקת מוח תלוית גובה (HACE)
בצקת מוח תלוית גובה (High Altitude Cerebral Edema) היא החמרה של מחלת ההרים החריפה, והיא כוללת: בלבול, חוסר יציבות בהליכה, ישנוניות וירידה בהכרה. זהו מצב חירום שמחייב ירידה מיידית.
בצקת ריאות תלוית גובה (HAPE)
בצקת ריאות תלוית גובה (High Altitude Pulmonary Edema) היא הצטברות נוזלים בריאות, והיא כוללת: קוצר נשימה גם במנוחה, שיעול מתמשך וחולשה קיצונית. גם זה מצב חירום, ולפי ה-CDC הירידה במקרה כזה דחופה והכרחית.
מי נמצא בסיכון?
כל אחד יכול לחלות במחלת גבהים, ואין בהכרח קשר בין כושר גופני לסיכון: המיתוס "אני בכושר, לי זה לא יקרה" מטעה: הסיכון אינו תלוי בכושר. לפי ה-CDC, אימונים וכושר אינם משפיעים על הסיכוי למחלת גבהים. גורמי הסיכון העיקריים הם עלייה מהירה, טיסה ישירה ליעד גבוה, מאמץ גופני ב-48 השעות הראשונות בגובה והיסטוריה קודמת של מחלת גבהים.
יש לכם מחלת רקע, למשל מחלת לב או ריאות? ההמלצה של ה-CDC היא להתייעץ עם רופא לפני הנסיעה, גם אם המחלה מאוזנת.
איך מונעים מחלת גבהים?
עלייה הדרגתית היא הדרך הטובה ביותר למנוע מחלת גבהים. הנה רשימה של כללים מעשיים שיכולה להקטין את הסיכוי לחלות.
עלייה הדרגתית ו"לטפס גבוה, לישון נמוך"
לפי המלצות ה-Wilderness Medical Society (ארגון מקצועי של רופאים), שמפרסם הנחיות קליניות למניעה ולטיפול במחלת גבהים, כדאי להקפיד על שלושה כללים, שכל אחד מהם מתייחס לשלב אחר בעלייה:
- ביום הראשון: לא עולים ביום אחד מגובה נמוך ישירות לגובה שינה של יותר מ-2,750 מטר.
- מגובה 3,000 מטר ומעלה: בכל לילה ישנים לכל היותר 500 מטר גבוה יותר מאשר בלילה הקודם.
- אחרי כל 1,000 מטר של עלייה מצטברת בגובה השינה: נשארים לילה נוסף באותו גובה, כדי לתת לגוף להתאקלם.
לדוגמה, מי שישן בגובה 3,000 מטר יעלה בלילה הבא ל-3,500 מטר לכל היותר ובלילה שאחריו ל-4,000 מטר לכל היותר, ושם יישאר לילה נוסף לפני שימשיך לעלות. גם שהייה של 2 עד 3 לילות בגובה 2,450 עד 2,750 מטר לפני העלייה הלאה יכולה לספק הגנה משמעותית.
דרך נוספת שיכולה לסייע היא הקפדה על העיקרון "לטפס גבוה, לישון נמוך". המשמעות היא שאפשר לעלות במהלך היום לגובה רב ולחזור לישון נמוך יותר: הגובה שבו ישנים חשוב יותר מהגובה שאליו הגעתם באותו יום.
לדוגמה, מסלול נכון לקוסקו יכול לכלול נחיתה, ירידה לישון בעמק הקדוש בגובה של כ-2,800 מטר ורק אחרי לילה או שניים עליה לקוסקו. מסלול לא נכון: טיסה מלימה, שנמצאת בגובה פני הים, ישירות לקוסקו בגובה של כ-3,400 מטר, ועוד באותו יום יציאה לסיור מאומץ בעיר.
שתייה, מנוחה והימנעות מצריכת אלכוהול
שתו מספיק כדי לא להתייבש, הימנעו ממאמץ גופני ב-48 השעות הראשונות והימנעו מצריכת אלכוהול ביומיים הראשונים בגובה. לפי ה-CDC, אין להשתמש באלכוהול או בחומרים אחרים שמדכאים את הנשימה כדי להירדם בגובה, ולכן אין לקחת כדורי שינה בלי להתייעץ עם רופא.
כדור למניעת מחלת גבהים
התרופה המקובלת למניעת מחלת גבהים היא אצטזולאמיד, המוכרת בשמות המסחריים אורמוקס ודיאמוקס, והיא ניתנת במרשם רופא בלבד. לפי ה-CDC, שוקלים אותה כשהעלייה המהירה בלתי נמנעת, למשל בטיסה ישירה ליעד גבוה או במסלול שלא מאפשר עלייה הדרגתית, וכן למי שכבר חלה במחלת גבהים בעבר. חשוב לזכור: התרופה מזרזת את ההתאקלמות, אבל אינה מחליפה עלייה הדרגתית. את ההחלטה אם ליטול אותה ואיך, מקבלים יחד עם רופא במרפאת מטיילים לפני הנסיעה.
התייעצות במרפאת מטיילים
מרפאות המטיילים בישראל ממליצות להגיע לייעוץ כ-4 עד 6 שבועות לפני הטיול, ויש שממליצות אף חודשיים מראש, כדי להספיק להשלים גם את החיסונים הנדרשים ליעד.
מה עושים כשמופיעים תסמינים?
הכלל הראשון פשוט: לא ממשיכים לעלות כשיש תסמינים, גם אם הם נראים קלים. הנה רשימה קצרה של סדר הפעולות, שאפשר לשמור ולקרוא גם מהטלפון בשטח:
- לעצור את העלייה, ובשום מקרה לא לעלות לישון בגובה רב יותר כשמתחילים להופיע תסמינים.
- לנוח באותו גובה, לשתות ובמידת הצורך לקחת משכך כאבים פשוט ללא מרשם לכאב הראש (על התרופה המתאימה לכם שאלו מראש במרפאת המטיילים). שימו לב: משכך הכאבים מקל על הכאב, אבל לא מרפא את המחלה.
- לחכות ולעקוב: במקרים קלים התסמינים חולפים בדרך כלל בתוך 12 עד 48 שעות, בתנאי שלא עולים יותר.
- אם אין שיפור או שיש החמרה - יורדים. לפי ה-CDC, מחלת הרים חריפה משתפרת במהירות אחרי ירידה של 300 מטר לפחות, ומרפאות המטיילים בישראל ממליצות לרדת 500 מטר לפחות ולישון בגובה הנמוך יותר.
- כאשר מופיעים סימני אזהרה: יש לרדת מיידית, להיעזר בחמצן אם זמין ולפנות לעזרה רפואית.
הטיפול החשוב ביותר במקרה קשה הוא ירידה בגובה, ובמקרה כזה לא מחכים לבוקר. כלל חשוב נוסף ממרפאות המטיילים: לא משאירים אדם עם מחלת גבהים לבד.
מחלת גבהים אצל ילדים
לפי ה-CDC, ילדים רגישים למחלת גבהים כמו מבוגרים, אבל קשה להם יותר לתאר מה הם מרגישים. אצל פעוטות שעדיין לא מדברים, המחלה עשויה להתבטא באי-שקט ועצבנות, חוסר תיאבון, חיוורון, שינויים בשינה ופחות חשק לשחק.
לפני נסיעה ליעד גבוה עם ילדים התייעצו עם רופא ילדים על קצב העלייה ועל האמצעים המתאימים לגילם. אם ילד מפתח תסמינים לא מוסברים אחרי עלייה לגובה, כדאי להניח שהגובה הוא הסיבה עד שיוכח אחרת, ולשקול ירידה.
מחלת גבהים ביעדים פופולריים
הנה הגבהים של היעדים הפופולריים לטיולי גובה, בליווי טיפים חשובים לכל אחד מהם. יוצאים לטיול ארוך שכולל טרקים? כדאי להכיר את ביטוח הנסיעות של הפניקס, שיכול להתאים לטיולים מהסוג הזה.
פרו: קוסקו ועמק הקדוש
קוסקו שוכנת בגובה של כ-3,400 מטר, והטיסה מלימה אליה נמשכת כשעה עד שעה וחצי. כדאי להתחיל בעמק הקדוש, שנמצא בגובה של כ-2,800 מטר, לישון שם לילה או שניים ורק אז לעלות לקוסקו. גם מאצ'ו פיצ'ו, בגובה של כ-2,430 מטר, נמוך מקוסקו.
בוליביה: לה פאס ואגם טיטיקקה
לה פאס נמצאת בגובה של כ-3,650 מטר ושדה התעופה אל אלטו גבוה עוד יותר, כ-4,060 מטר, ולכן הנחיתה היא ישר לגובה של יותר מ-4,000 מטר. תכננו ימי מנוחה בהגעה, בלי מאמץ, לפני שממשיכים לאגם טיטיקקה, שנמצא בגובה של 3,812 מטר.
הודו: לה ולדאק
לה, בירת לדאק, שוכנת בגובה של כ-3,500 מטר, בעוד דלהי נמצאת בגובה של כ-200 עד 250 מטר בלבד. טיסה ישירה מדלהי ללה היא קפיצה של יותר מ-3,000 מטר ביום אחד, ולכן כדאי לתכנן את הימים הראשונים בלה כימי מנוחה והתאקלמות, בלי טיולים מאומצים.
נפאל: טרקים באוורסט ובאנאפורנה
מחנה הבסיס של האוורסט נמצא בגובה של כ-5,360 מטר, ומעבר תורונג לה במסלול האנאפורנה מגיע לגובה של כ-5,420 מטר. במסלולים כאלה, שמגיעים הרבה מעל 5,000 מטר, חשוב לתכנן מראש ימי התאקלמות לאורך הטרק, ולא רק בתחילתו.
טנזניה: קילימנג'רו
פסגת אוהורו בקילימנג'רו מתנשאת לגובה של 5,895 מטר. מחקר משנת 2016 על מטפסים בהר מצא שבעלייה של 6 ימים שיעור מחלת הגבהים נמוך יותר מאשר בעלייה של 4 או 5 ימים: מסלולים ארוכים יותר מאפשרים התאקלמות טובה יותר.
לפני שיוצאים: הכנה וביטוח נסיעות
טיול לגובה דורש הכנה שמתחילה שבועות לפני הטיסה. הנה צ'קליסט קצר שיסייע בהיערכות:
- ייעוץ במרפאת מטיילים - כ-4 עד 6 שבועות לפני הטיול, כדי לקבל המלצות שמותאמות ליעד ולמצב הבריאותי שלכם, ובמידת הצורך גם מרשם לתרופה למניעת מחלת גבהים.
- תכנון מסלול עם ימי התאקלמות - שלבו מראש עלייה הדרגתית וימי מנוחה, ואל תתכננו פעילות מאומצת ליומיים הראשונים בגובה.
- הכנת ערכת עזרה ראשונה - כולל משכך כאבים פשוט והתרופות שהומלצו לכם במרפאת המטיילים.
- שמירת פרטי מוקד הסיוע והחירום של חברת הביטוח - במקום נגיש גם בלי אינטרנט, למשל בצילום מסך בטלפון או על פתק בתיק.
- אמצעי תקשורת לווייני - במסלולים מרוחקים בלי קליטה סלולרית כדאי לשקול להצטייד בו למקרה חירום.
טרק בגובה רב הוא חוויה מיוחדת, אבל כדאי לוודא שאתם מכוסים לפני שיוצאים. פעילויות כמו טרקים וטיפוס הרים מוחרגות בדרך כלל מפוליסת הבסיס של ביטוח נסיעות לחו"ל ובהפניקס הן נכללות בהרחבת ספורט אתגרי שיש לרכוש מראש, לפני הפעילות, ובכפוף לתנאי הפוליסה. לפני שרוכשים את ההרחבה חשוב לבדוק שהפעילות המתוכננת כלולה בה.
במסלולים מרוחקים כדאי לוודא גם שהפוליסה כוללת כיסוי איתור וחילוץ, שנועד לתת מענה במקרה של היעלמות או צורך בחילוץ בחו"ל, וכן פינוי והטסה רפואית, בכפוף לתנאי הפוליסה. כך תוכלו לצאת לדרך בראש שקט יותר.
שאלות נפוצות
איך אפשר להימנע ממחלת גבהים?
באמצעות עלייה הדרגתית, ימי מנוחה, שתייה מספקת והימנעות מאלכוהול וממאמץ בימים הראשונים.
מהו הכדור למניעת מחלת גבהים?
אצטזולאמיד (אורמוקס / דיאמוקס), הניתן במרשם ולאחר התייעצות עם רופא.
מתי מופיעה מחלת גבהים בפרו?
התסמינים יכולים להופיע ביעדים כמו קוסקו (כ-3,400 מטר), במיוחד אחרי טיסה ישירה מלימה שנמצאת בגובה פני הים.
מה קורה לחמצן בגובה?
הלחץ האטמוספרי יורד ולכן כל נשימה מכניסה פחות חמצן, למרות שאחוז החמצן באוויר נשאר זהה.
כמה זמן נמשכת מחלת גבהים?
במקרים קלים, מחלת גבהים יכולה להימשך יום עד שלושה ימים בתנאי מנוחה ובלי עלייה נוספת. אם אין שיפור במצב - יורדים.
האם כושר גופני מונע מחלת גבהים?
לפי ה-CDC אין קשר בין כושר גופני לסיכון.
האם אפשר לחלות במחלת גבהים במטוס?
בדרך כלל לא. תא הנוסעים נמצא בלחץ מבוקר, שקול לגובה של עד כ-2,440 מטר, מתחת לרף שבו המחלה מופיעה בדרך כלל. לעומת זאת, נחיתה בשדה תעופה גבוה, למשל בלה פאס, מייצרת חשיפה אמיתית לגובה ומחייבת זהירות.
מידע זה הינו כללי אודות התכנית בלבד וכל האמור כפוף לתנאי הפוליסה המלאים ולסייגיה. לעיון בתנאי הפוליסה המלאים ולמידע מלא אודות הכיסויים הביטוחים, החרגות וסייגים, ניתן להיכנס לאתר החברה בכתובת WWW.FNX.CO.IL.
החברה עושה מאמצים בכדי לוודא שהמידע המוצג בכתבה הינו המידע השלם והמדויק, אולם עשויים להיות שינויים ו/או להופיע בכתבה אי דיוקים ו/או שגיאות. הסתמכות על המידע הינה באחריות עושה השימוש במידע בלבד. החברה לא תישא באחריות כלשהי בגין כל נזק ו/או הפסד מכל מין וסוג שהוא העלולים להיגרם, בין במישרין ובין בעקיפין, כתוצאה מהסתמכות על מידע זה.
האמור בכתבה אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי או כל ייעוץ אחר המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הפניקס חברה לביטוח בע"מ.
