זכותו של עובד (על פי חוק) לקבלת דמי מחלה ודמי פגיעה בעבודה

דמי מחלה לעובד הינם חלק מרשת ביטחון סוציאלי והם בגדר "תשלום סוציאלי" מובהק שנועד לאפשר לעובד ולבני משפחתו קיום בכבוד בפרק הזמן בו נבצר ממנו לעבוד עקב מחלה.

דמי מחלה משולמים במישרין על ידי המעסיק על פי הסכם קיבוצי, צו הרחבה, או קופת גמל במסגרת ביטוח דמי מחלה ו/או פוליסת ביטוח ימי מחלה בחברת ביטוח. אם דמי המחלה אינם משולמים באחת הדרכים שפורטו לעיל, חלה חובת התשלום על המעסיק מתוקף חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976.

המחוקק נרתם לסייע לעובד החולה ולדאוג לכך שהכנסתו לא תפגע עקב היותו מושבת זמנית מעבודה: בעד היום השני והשלישי יקבל העובד מחצית מ- 75% משכרו, והחל מהיום הרביעי למחלתו יקבל 75% מהשכר "שהיה זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו" (סעיף 5 לחוק דמי מחלה). מדובר בעובד הנמצא בעמדת מיקוח חלשה, בניגוד לעובדים המאוגדים בהסכם קיבוצי. ראוי לציין, כי הסכמים קיבוציים רבים מרחיבים את הוראת החוק ומזכים את העובד בשכר מלא מהיום הראשון למחלתו.

עובד זכאי לדמי מחלה על פי החוק רק אם נעדר מעבודתו עקב מחלתו. עובד שחלה, אך לא נעדר עקב כך מעבודתו - אם משום שאינו עובד באותו יום מאחר ועבודתו היא חלקית ואם משום שבאותו יום הוא בחופשה ללא תשלום - אינו זכאי לדמי מחלה, על אף היותו חולה משום שהוא אינו סובל מהפסד השתכרות עקב המחלה באותו יום.

הזכות לדמי מחלה

היקף הזכות לדמי מחלה וכן שיעור דמי המחלה, נקבעו בסעיף 2 לחוק דמי מחלה, כדלקמן: 2.

(א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו, בכפיפות לתקופת הזכאות המכסימלית כאמור בסעיף 4:

1)       החל מהיום הרביעי להיעדרו כאמור - תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן: דמי מחלה).

2)       בעד הימים השני והשלישי להיעדרו כאמור - מחצית דמי מחלה; אולם שר העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין תשלום דמי מחלה בצד הימים הראשון השני והשלישי להיעדר עובד, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה".

מאחר שטרם הותקנו תקנות על פי הסיפא לסעיף קטן (א), לעניין דמי מחלה בעד שלושת ימי ההיעדרות הראשונים, הרי שעל פי חוק דמי מחלה, אין משולמים דמי מחלה בעד יום ההיעדרות הראשון, ומשולמים דמי מחלה בשיעור של 50% מהשכר בעד הימים השני והשלישי.

דוגמה: אדם העובד יום אחד בשבוע בלבד, אינו עובד בכל מקום עבודה אחר וחלה במשך שבועיים - ייחשב כמי שנעדר יומיים בלבד מעבודתו. על פי סעיף 2 (א) לחוק דמי מחלה, אין הוא זכאי לדמי מחלה בעד היום הראשון שבשבוע הראשון והוא זכאי למחצית דמי המחלה בעד היום השני שבשבוע השני. אותו עובד, אילו עבד יומיים בשבוע, לא יהיה זכאי לדמי מחלה בעד היום הראשון, ויהיה זכאי למחצית דמי מחלה בעד היום השני שבשבוע הראשון, למחצית דמי מחלה בעד היום השלישי שבשבוע השני ולדמי מחלה מלאים בעד היום הרביעי שבשבוע השלישי.

הזכאות לדמי מחלה על פי חוק דמי מחלה מותנית בהיעדרות העובד מעבודתו עקב מחלה. עובד שחלה, אך לא נעדר מעבודתו גם אם אין הוא עובד באותו יום מאחר ועבודתו היא חלקית, וגם אם באותו יום הוא בחופשה ללא משכורת - אינו זכאי לדמי מחלה, על אף היותו חולה. משום שהוא אינו סובל מהפסד השתכרות עקב המחלה באותו יום.

מדוע למעשה אין תשלום החל מהיום הראשון למחלתו של העובד?

שלילת גמול או הטבה, או סיוגם, ביום הראשון או בימים הראשונים שלאחר אירוע השולל את כושר העבודה, מקובלת בחקיקה. כך, לדוגמא, מסוייגת הזכות לקבלת דמי פגיעה בעבודה, מאת המוסד לביטוח לאומי, בימי הפגיעה הראשונים. הוא הדין אף לגבי דמי תאונה בענף ביטוח נפגעי תאונות. זאת ועוד, רצון המחוקק היה לשלם דמי מחלה בעת מחלה הנמשכת למעלה מיום אחד וגורמת לאובדן השתכרות. מכאן, הוראת חוק דמי מחלה לפיה אין להטיל על המעסיק תשלום דמי מחלה בעד היום הראשון שבו עובד "נעדר מעבודתו עקב מחלה".

"(ב) "תקופת מחלה" תחושב לפי הוראות אלה:

(1) לגבי עובד במשכורת - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים;

(2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים;

(3)  לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד, או באותו מקום עבודה (להלן: עובד לסירוגין), תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הימים שעבד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשניים-עשר החודשים שקדמו למחלה, לבין ימי העבודה באותו רבע שנה;

(4) לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה - תקופה של שלושה חודשים תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הממוצע השבועי של ימי עבודתו בתקופת עבודתו שקדמה למחלה לבין שש;

(5) עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על-פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפיסקה (3) יבוא "תשעים" במקום "ימי העבודה באותו רבע שנה" בפיסקה האמורה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפיסקה (4) יבוא "שבע" במקום "שש" בפיסקה האמורה.

(ג) שר העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר נהלים הכרוכים בקבלת דמי מחלה, לרבות מסירת פרטים וראיות למעביד בקשר למחלה, וכן בדבר מועד תשלום דמי המחלה."

לעניין סעיף קטן (ב) נבהיר:

1. המונח "עובד במשכורת" שבסעיף קטן (ב)(1) מוגדר כעובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר" (ההגדרה בסעיף 1 לחוק דמי מחלה). בעניין זה נפסק כי "ימי מחלה, ככלל, נקבעים כימים קלנדריים ולא כימי עבודה".

2. המונח "עובד בשכר" שבסעיף קטן (ב)(2) מוגדר כ"עובד שאינו עובד במשכורת" (ההגדרה בסעיף 1 לחוק דמי מחלה). עובד בשכר מוגדר בחוק חופשה שנתית כעובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו; עובד בשכר יכול להיות עובד המקבל את שכרו על פי ימים אותם עבד בפועל ולא במשכורת קבועה. העובד יכול להיות עובד קבוע ובמשרה מלאה, והמעסיק רשאי לנכות ממשכורתו ימים בהם נעדר מן העבודה.

3. "שכר עבודה", כפי שעולה מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה במשמעות הרחבה, הוא כל תמורה בכסף או בשווה לכסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו מהיחסים החוזיים ביניהם, להבדיל מתשלומים עקיפים שאינם לידי העובד והם בגדר "יציאות עבודה", אך לא שכר עבודה. מכאן שתשלום בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות, ימי גשם, וכיוצא באלה מצבים שבהם אין העובד "עובד ממש" הם בגדר "שכר עבודה". בענפים מסוימים (כגון רשות הנמלים) שם נהוג להבטיח מינימום של ימי עבודה לחודש, התשלום בעד הימים שבגדר אותו "מינימום" נחשב אף הוא שכר עבודה, גם אם לא עבדו בהם בפועל.

תקופת הזכאות המירבית לדמי מחלה

הזכאות לדמי מחלה, כמפורט בסעיף 4 לחוק דמי מחלה, קובעת כי עובד זכאי למחלה מצטברת מירבית של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא ולא יותר מ - 90 יום, בניכוי התקופה שבעדה כבר קיבל דמי מחלה:

4.

(א) תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד, או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ - 90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה.

(ב) עובד שבחודש פלוני לא עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש, יראו, לעניין סעיף קטן (א), 25 ימי עבודה כחודש עבודה מלא, וחלק של חודש עבודה מלא יזכה את העובד בימי מחלה יחסיים.

(ג) התקופה שבה קיים לגבי עובד ביטוח דמי מחלה על פי הוראות סעיפים 8 ו - 9 לא תובא בחשבון לעניין חישוב תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה, אולם תקופת זכאותו לדמי מחלה של עובד שנעשה לגביו ביטוח כאמור, תעמוד לו לגבי כל תקופת מחלה שבעדה אין הוא זכאי לתשלום בהתאם לתנאי הביטוח, למעט תקופת המתנה או אכשרה לדמי מחלה המתחייבת מתנאי הביטוח.

(ד) שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר שיטת חישוב תקופת הזכאות ובדבר תקופות עבודה והפסקות עבודה שיובאו בחשבון לעניין זה, ובלבד שיראו כעבודה גם כל הפסקה בעבודה שבעדה זכאי העובד לשכר או לתשלום אחר שדינו כדין שכר.

שיעור דמי מחלה

זכאות עובד לדמי מחלה בהתאם להוראות החוק, הינה פועל יוצא מהיקף משרתו ותנאי העסקתו (שכר חודשי או קבלנות). שיעור דמי המחלה הוא 75% משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה, אילו המשיך בעבודתו - כאמור בסעיף 5(א) לחוק:

5.

(א) שיעור דמי המחלה יהיה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו.

(ב) לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת - יהיה שיעור דמי המחלה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה, אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החודשים שקדמו למחלתו.

רכיבי השכר לעניין דמי מחלה

הרכיבים המובאים בחשבון כבסיס לחישוב דמי מחלה, נקבעו בסעיף 6 לחוק, כדלקמן:

6.

(א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית.

(ב) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון לעניין סעיף קטן (א) שכרו המשתלם לו בעד יום עבודתו הרגילה בצירוף כל תוספת מהתוספות האמורות בסעיף קטן (א) שהשתלמה לו."

דין דמי מחלה

בתאריך 1.4.84 נכנס תיקון לחוק דמי מחלה (סעיף 7), על פיו: "דין דמי מחלה המשתלמים מאת מעביד, כדין שכר עבודה לכל דבר". על המצב ששרר לפני התיקון, ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק: "לפי המצב הקיים היום, רואים דמי מחלה שמעביד משלם לעובדו כהכנסה מעבודה. לפיכך, כל עוד משולמים דמי מחלה כאמור, אין צימצום בהכנסת העובד... מוצע לקבוע, כי דמי המחלה לא ייחשבו כהכנסה מעבודה לצורך קביעת צימצום הכנסותיו של עובד ...".

ההוראה נועדה לאותם מקרים שבהם מקנה החוק הגנת יתר לשכר עבודה והסדרים מיוחדים לתשלומו, כגון חוק חופשה שנתית או חוק הגנת השכר.

ביטוח דמי מחלה

תשלום דמי המחלה מוטל אומנם על המעסיק, אולם סעיף 8 לחוק דמי מחלה פוטר אותו מחובה זו, אם ביטח את העובד בביטוח דמי מחלה בקופת גמל. לעניין זה, אין הבדל בין דמי מחלה המשתלמים במישרין על ידי המעסיק, או על ידי קופה אחרת בה ביטח את עובדיו. וזו לשון החוק:

8. מעביד יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –

(1) אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל, שבה מבוטח בביטוח דמי מחלה המספר הגדול ביותר של עובדים בענף שבו מועסק העובד, המבוטחים בביטוח האמור מכוח הסכם קיבוצי, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם;

(2) בהעדר הסכם קיבוצי כאמור בפיסקה (1) - אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל שניתנה לגביה הסכמתו בכתב של העובד, ובלבד שהביטוח יהיה בתנאים שאינם נופלים מאלה שלפיהם מבוטח בביטוח כאמור המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה מכוח הסכם קיבוצי;

(3) לא ניתנה הסכמת העובד כאמור בפיסקה (2) - אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח זה המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם.

9. ניתנה הסכמה בכתב לעניין סעיף 8 מאת רוב העובדים במקום עבודה פלוני, יראו בכך כאילו ניתנה הסכמתם של כל העובדים באותו מקום עבודה; שינוי בהסכמה שניתנה כאמור, טעון רוב של שני שלישים של העובדים."

בשנים האחרונות פועלות קופות גמל אלו כמעין גופים מבטחים ללא רישיון מבטח, כנדרש בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981. לאחרונה פועל המפקח על הביטוח באופן נמרץ להפסיק את פעולתן ולאפשר ביטוח דמי מחלה לעובדים, באמצעות חברות הביטוח בלבד. פוליסת הביטוח תבטח את המעסיק ותשלם לאחרון במקרה קרות מקרה הביטוח (מחלת עובד, בן/ת זוג, מחלת ילד, מחלת הורה וכיוצא באלה).

העדרות מחמת שמירת הריון

העדרות מחמת שמירת הריון איננה בגדר מחלה או מצב בריאות לקוי, ולכן אינה מזכה בדמי מחלה מכוח החוק הנ"ל.

העדרות מעבודה בשל מחלת ילד

חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1993 מקנה זכות להורה לילד שגילו פחות מ - 16 שנה, לזקוף עד שמונה ימי היעדרות מעבודה בשנה, בשל מחלת ילדו, וזאת על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו. תנאי לכך, שבן זוגו של העובד לא נעדר מעבודתו בגין אותה מחלה, או שמדובר בילד הנמצא בחזקתו הבלעדית של העובד.

הורה לילד שגילו פחות מ - 18 שנה והעובד שנה אחת לפחות אצל אותו המעסיק, זכאי להיעדר עד 30 ימים בשנה בשל מחלה ממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה או על חשבון ימי החופשה. אם בן זוגו של אותו עובד לא נעדר מעבודתו, או שהילד החלה במחלה ממארת נמצא בחזקתו הבלעדית, זכאי הוא להיעדר כאמור עד 60 יום בשנה.

בתקנות שהתקין שר העבודה והרווחה נקבעו הנחיות למימוש הזכות האמורה, לרבות מתן הודעה למעסיק, צירוף אישור רפואי וכו'.

העדרות מעבודה בשל מחלת הורה

חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ג-1993 מקנה זכות לעובד שלו או לבן זוגו הורה חולה, שמלאו לו 65 שנה, לזקוף עד שישה ימי היעדרות בשנה, בשל מחלת ההורה, על חשבון ימי המחלה הצבורים של העובד ובלבד שבן זוגו הינו עובד שלא נעדר מעבודתו בשל אותה מחלה.

החוק מתייחס למחלת הורה שגרמה להיותו "תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות יומיום" כהגדרתן בחוק הביטוח הלאומי, קרי: לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית.

העדרות מעבודה בשל מחלת בן/ת זוג

חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן/ת זוג),התשנ"ח - 1998 מקנה לעובד זכות להיעדר מעבודה עד שישה ימים בשנה מחמת מחלת בן/ת זוגו, על חשבון ימי המחלה הצבורים. גם במקרה זה צריכות להתקיים בבן/ת הזוג החולה כל ההגבלות של היותו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, כמפורט לעיל.

ביטוח נפגעי תאונות עבודה

ביטוח נפגעי עבודה, במסגרת המוסד לביטוח לאומי, נועד לפצות עובדים שנפגעו בעבודה על אובדן הכנסה, על הנזק (נכות) שנגרם להם עקב הפגיעה בעבודה ולסייע להחזירם למעגל העבודה בעזרת שיקום מקצועי. פגיעה בעבודה, המזכה בגמלאות נפגעי עבודה, היא "תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע" כהגדרתן בחוק.

"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח השכיר תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיקו או מטעמו. תאונה שאירעה בדרך לעבודה לא תיחשב לתאונת עבודה, אם המבוטח הפסיק את דרכו המקובלת הפסקה של ממש, או סטה ממנה סטייה של ממש שלא לשם מילוי חובותיו כלפי מעסיקו.

דמי פגיעה משולמים בעד פרק הזמן שהמבוטח לא עבד למעשה בשום עבודה ונזקק לטיפול רפואי, ולכל היותר בעד 13 שבועות הנמנים ממחרת יום הפגיעה. שיעור דמי הפגיעה ליום מבוטח שכיר – 75% משכרו ברבע השנה שקדמה ליום שהפסיק את עבודתו עקב הפגיעה מחולק ב - 90, ועד מקסימום דמי הפגיעה ליום למבוטח השכיר.

מי שנפגע בעבודה והיה ל"נכה עבודה" כמשמעותו בחוק, רשאי לבקש גימלת נכות מעבודה, אם נפגע כושרו לעבוד ואינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה. הליך זה כרוך בבדיקת ועדה רפואית, שתקבע אם הנכות היא אמנם תוצאת פגיעה בעבודה ותחליט בעניין דרגת הנכות. שיעורי הגימלה תלויים בדרגת הנכות.

דמי פגיעה בעבודה

בעד יום הפגיעה עצמו ממשיך השכר להשתלם על ידי המעסיק. החל ב-1.1.97 משתלמים דמי פגיעה בעד תשעת הימים הראשונים, לעובדים שכירים בלבד. עובד עצמאי אינו זכאי לדמי פגיעה בגין הימים האלה.

פוליסות ביטוח ימי מחלה לרוב מכסות גם את תשעת הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה.